לא הולך בתלם

מאת: חיים קפון
1 במרץ 2014

מגזין טרנד TREND

מגזין טרנד TREND


האדריכל האיטלקי אנטוניו קרדילו אינו הולך בתלם ומסרב להתאים עצמו לסגנונות קיימים. הדירה שעיצב ברומא היא יצירה של אדריכלות אינטלקטואלית רבת רבדים המציגה אסתטיקה מאתגרת.

האדריכל האיטלקי אנטונינו קרדילו (Antonino Cardillo) ראוי לתואר "איש הרנסנס" מכמה וכמה סיבות. הוא מחובר בטבורו לאדריכלות הקלאסית, שואב השראה אמנותית מתקופת הרנסנס, מעצב רהיטים, כותב שירים דרכם הוא מנסה להסביר את יצירותיו, ונמלט מהמודרניות כאילו היתה זו מחלה ממארת... אבק ועפר הם הגיבורים הראשיים והמפתיעים של "בית האבק", דירה בת 100 מ"ר בלבד, לתוכה יצק האדריכל אנטונינו קרדילו את משנתו הסדורה. "בית האבק" הוא יצירה מינימליסטית פורצת דרך החותרת נגד הזרם של הקלישאות המודרניסטיות. קרדילו עצמו, המלווה את יצירותיו בשירים המנסים להבהיר אותן, כותב: "המודרניות הז המתכחשת למשקעי העבר, המגלחת קירות, המחטאת חללים, מודרניות זו המתכחשת לאבק מתכחשת אף למוות... היא נטולת זכרונות ולכן סוגדת לנעורים" וכאילו אין די במילים אלו על מנת להבין את סלידתו של האדריכל מהמודרנה, הוא מוסיף עבורנו עוד פיסת מידע החיונית להבנת יצירותיו: "בבית זה הסדר הקלאסי* וחתך הזהב** חוגגים את האבק והעפר" שני מושגי יסוד באמנות, אותם קורדילו מגייס ועושה בהם שימוש נרחב. מכל המילים המתפייטות האלו, נוצר "בית האבק" הקשור בעבותות לעבר, ועם זאת, יש בו יותר מקורט של פוסט מודרניזם. יצירתו של האדריכל אינה פשוטה להבנה, ויותר מכך, קשה להגדיר אותה או להכניסה לתבניות המקובלות והיא דורשת מאמץ אינטלקטואלי ניכר על מנת להצליח לפענח את הרעון העומד מאחוריה ואת שכבות המשמעות הרבות המצויות בה. בכל אחד מחללי הדירה הריצפה וחלקם התחתון של הקירות זכו לגימור אפרפר בוהק, בעוד שהחלק העליון של הקירות, כמו התיקרה שמעליהם, מחופים בגבס עם טקסטורה גסה, בצבעי אדמה. הקירות מחולקים, איך לא, על פי חתך הזהב. האדריכל מרמז בעבודתו על מערות, על אלמנטים מוגזמים, גרוטסקיים לעיתים, ששורשיהם נעוצים באדריכלות הרנסנס, ומתכתב דרך צבעי האדמה הדהויים עם הצבעים המקובלים של חזיתות הבתים בויה ונטו, הרחוב הרומאי המפורסם אשר הדירה שוכנת בסמוך אליו. כל אחד מהחלונות בדירה נמצא בתוך גומחה עמוקה שכמו נחצבה בקיר, כל אחד מהפתחים המחברים בין החללים אף הוא נמצא בגומחות עמוקות, קריצה רבת משמעות לאמנות הציור האיטלקי בתקופת הרנסנס. קרדילו אף חיזק מגמה זו על ידי יצירת סדרה של קשתות המסתירות מאחוריהן דלתות וארונות. הדלת שמאחוריה נמצא החלל הפרטי המכיל את חדר השינה הראשי ואת חדר הרחצה הצמוד נושאת כבר אופי אחר. ידית זכוכית ורודה על דלת הכניסה, מרמזת על הצפוי מאחוריה, תועפות של צבע ורוד בגוון בהיר המכסה את הקירות והתקרות, צבע אותו קרדילו מנמק במילים אלו: "צבע המשתוקק לפרחים ולשעת השחר, צבע של אהבה". קורדילו עיצב גם את שולחן האוכל האובלי העשוי שיש אפרפר מלוטש ובוהק, המהווה ניגוד מרתק לתקרה המחוספסת שמעליו. "בית האבק" הינו בעיקר יצירה אמיצה, פרוייקט המגלם בתוכו אסתטיקה רעננה וחזון יחודי שאין בו דבר מוכר, או אפילו רמז לסגנון מקוטלג. זו אחת מאותן חלוציות יצירתיות, הבלחות ופורצות דרך המתוות טרנדים חדשים. בעולם גלובלי, בו האדריכלים מושפעים זה מזה ונוטים לאמץ עקרונות אסתטיים אחידים, פשוטים ומובנים לכל, כמה מרענן להתקל באדריכל החורש תלמים חדשים. קרדילו פורץ גבולות, מנתץ תבניות מוכרות ויוצק לעבודותיו אופי אינדיבידואלי יחודי עם שפה חדשה המבוססת על עקרונות קלאסיים. עם כל זאת, ברור למדי ששפה אסתטית חדשה זו אינה פשוטה לעיכול ולהבנה, ואינה מיועדת לכל אחד, היא רחוקה מאוד מהמיינסטרים, עמוקה, שונה ואחרת, כדרכן של יצירות פורצות דרך.


Antonino Cardillo, House of Dust, Rome, 2013. Photography: Antonino Cardillo

Antonino Cardillo, House of Dust, Rome, 2013. Photography: Antonino Cardillo.